בשנת 1840, כומר איטלקי ומשרתו, נעלמו בדמשק לאחר שביקרו בשוק היהודים. נזירי המנזר אליו השתייך הכומר, האשימו את היהודים ברצח השניים, על מנת להכין מדמם מצות. להאשמות אלו הצטרף הקונסול הצרפתי בדמשק, שתמך בעלילת דם זו. השלטונות המוסלמים שחקרו את הפרשה, עצרו כמה מראשי הקהילה היהודית בדמשק, בינהם הרב הראשי של יהודי דמשק, הרב יעקב ענתבי, שהפך לחשוד העיקרי במעשה. שניים מהאסירים הומתו, אחד התאסלם והאחרים הודו במעשה לאחר עינויים קשים. פרשה זו עוררה סערה גדולה באירופה. משלחת של יהודי אנגליה וצרפת בראשותם של סר משה מונטיפיורי ואדולף כרמיה מצרפת, לימים שר המשפטים הצרפתי, יצאו למצרים, לבקר את התערבותו של מחמד עלי, שליט מצריים באותה עת,שגם שלט על סוריה, כדי שישחרר את העצירים. ואכן, ההתערבות והפעילות הדיפלומטית הזו, אמנם הביאו לשחרור העצורים. ממצרים, המשיך סר משה מונטיפיורי לקושטא, כדי להפציר בסולטן שיבטל אחת ולתמיד, את עלילות הדם מסוג זה, ברחבי האימפריה העותומנית. ראוי לציים כי, משלחתם של סר משה מונטיפיורי ואדולף כרמיה, מסמלת ראשית עידן חדש בעולם היהודי. את ראשית פעילות "הדיפלומטיה היהודית"- "הלובי היהודי". קרי: התערבותם של יהודי מערב אירופה, במצוקתם של אחיהם היהודים במזרח. (דהיינו: "מזרח אירופה, רוסיה, פולין, רומניה, והמזרח ברחבי האימפריה העותומנית וארצות ערב). זוהי ראשיתה של פילנתרופיה יהודית. בביקור המשלחת במצריים בשנת 1840, מונטיפיורי וכרמינה, יסדו מכספי תרומות שהביאו עימם שני בתי ספר בקהיר. עלילת הדם בדמשק, כפי שהוצגה לעיל, הייתה בין הגורמים שהביאו מאוחר יותר להקמת "אליאנס"- בשנת 1840,- Alliance Universelle Israelite – כי"ח (כל ישראל חברים).

פרשת מורטרה מהווה את העילה המיידית ליסודה של "אליאנס". ב-24.1.1858 נחטף ע"י משטרת האפיפיור בבולוניה שבאיטליה, הילד היהודי אדגרדו בן ה-7. הילד נקרע מזרועות משפחתו היהודית. הילד אדגרדו, בהיותו בן 5, היה חולה מאד והוטבל לנצרות בסתר, ע"י משרתת איטלקייה נוצרית של משפחת מורטרה, כנדר לצורך החלמתו. משהחלים, בהיותו בן 7, נחטף, כאמור, ע"י משטרת האפיפיור. ההורים דרשו לקבל את הילד בחזרה לחיק משפחתו, אך הכנסייה סירבה. פרשה זו, כפרשת עלילת הדם של דמשק, גרמה לסערה בינלאומית גדולה, הן באירופה והן בארה"ב. מונטיפיורי יצא לרומה, כדי לשכנע את האפיפיור לשחרר את הילד, אך שליחות זו נכשלה, האפיפיור סרב לשחרר את הילד. פרשה זו נתנה דחיפה להקמת "אליאנס". הילד אדגרדו שבגר, שצטרף למסדר אוגוסטיני ובחר בשם פיום. הוא הפך לבעל השפעה במסדר והתקדם בהיררכיה הכנסייתית. האפיפיור ליאו ה- 13 העניק לו תואר "מיסיונר אפיפיורי". בשנת 1879, לאחר קבלת רשות הכנסייה, חידש את קשריו עם הוריו ובני משפחתו. הנזיר המומר נפטר במנזר בבלגיה בשנת 1940.

 

כאמור, פרשת מורטרה היוותה זרז להקמת Alliance Universelle israelit. לאחר שהפרשה עוררה סערה בינלאומית בכלל, ובעולם היהודי בפרט, הביאה ב-17.5.1860 להתכנסות קבוצה של 17 יהודים צעירים בפריס. בקבוצה היו רופאים, מורים, עורכי דין, עיתונאים ואנשי עסקים. אלה היו נציגיה של הבורגנות היהודית הפריסאית, בעלי השכלה, ובעלי יושר אינטלקטואלי, שדגלו באמנציפציה, בליברליות, בפטריוטיזם צרפתי, ולא התכחשו לשורשיהם היהודים. בתום המפגש, ששה מחברי הקבוצה (Charles Netter, Narcisse, Aristide Astrac Leven, Isdor Cohen, Eugene Manuel, Jules Carvallo)

 

 

 

 

 

יסדו את "אליאנס". בלט בהיעדרו אדולף כרמיה. כרמיה, שמונה מאוחר יותר לשר המשפטים הצרפתי (זכור לנו צו כרמיה) סבר שאין זה יאה ל"אליאנס" לכלול שמו בין המייסדים. המניע לכך היה, שרעייתו

המירה את דתם של ילדיו לנצרות, בניגוד להסכמתו. עם זאת, ראוי לציין כי כרמיה היה ממייסדי "אליאנס" ומפעיליה המרכזיים, ובשנת 1863, שלוש שנים לאחר היווסדה של החברה, הפך לנשיאה.  

 

מטרתה של אליאנס, כפי שנוסחה בהצהרת היסוד של ששת המייסדים הייתה והינה: להאבק למען זכויות האדם ברחבי העולם, זכויות היהודים, על מנת להגן עליהם בכל מקום בו נרדפו וסבלו. בתקנות אליאנס נקבע: 1. להיאבק על מקום למען שחרורם ושיקומם של היהודים.

מטרתה של אליאנס הייתה, אפוא, אמנציפציה ליהודים. הם גם סברו שלמשימה כבדת משקל ורבת מכשולים זו, אין סיכוי להצלחה, ללא התפתחות אינטלקטואלית, וללא מודרניזציה, והתערבות של היהודים.

 

Regeneration, "תחיה", חידוש בחיי היהודים, במילים אחרות: מודרניזציה, התמערבות במקביל לפעילות למען השגת אמנציפציה.

האמצעי היעיל ביותר להשגת התחייה הנדרשת, הינו כפי שמדגיש זאת ומנמק Leven  הינו החינוך. על כן, "אליאנס' שם דגש בפעילותו בהקמת רשת בתי ספר בכל מקום שם עלו, ובכך התפרסמו בעולם, רשת בתי הספר של "אליאנס".

 

את ראשיתה של הדיפלומטיה היהודית, כפי שציינו, ניתן ומקובל לראות, בתגובה מתואמת של הנהגת הקהילות היהודיות בצרפת ובאנגליה, בראשות בתי רוטשילד, בשתי ארצות לפרשת דמשק, כפי שתוארה לעיל.

הדיפלומטיה היהודית הלכה וצברה תאוצה מאז שנות ה- 60 של המאה ה- 19, ביסוד "אליאנס' בפריס, ששימש מודל לחיקויים דומים באנגליה, גרמניה ואוסטריה.דיפלומטיה זו קיבלה משנה תוקף בקונגרס ברלין בשנת 1878, שם נקבע כי עקרון מחייב ביחסים הבינלאומיים בתחום "מדיניות החוץ" היהודית, כך קובע פרופ' גוטווין. ואמנם, בהקשר זה יש לראות את פעילות "אליאנס" למרות ביטויה הייחודי. אין כאן מקום לנתח את הגורמים למדיניות יהודית זו. עם זאת נציין, כי החשש, הדאגה מהגירה יהודית ממזרח אירופה למערבה, הגירה העלולה לעורר גלי אנטישמיות במערב אירופה, עמד לנגד עיניהם של המנהיגות היהודית באירופה.

 

פעילותה של כברת "אליאנס", נגזרה מטבע הדברים ממטרותיה. יהודי המזרח, כלומר:יהודי מזרח אירופה ויהודי המזרח התיכון, ארצות ערב, היו קהל היעד של "אליאנס". פעילות "אליאנס" בתחום הגנה על זכויות היהודים, שמירה על ביטחונם, נעשתה באמצעות הפעלת לובי ופעילויות שונית, וכן מדיניות בתחום הלאומי והבינלאומי, ממטה "אליאנס" שבפריס. גיוס ממשלות צרפת ובריטניה, ודעת הקהל הבינלאומית למען זכיות היהודים, לטובת אותם היהודים שנרדפו בארצותיהם- פעילות דיפלומטית ענפה כפי שיוצג בהמשך.

שיא פעילותה של "אליאנס" היה ייסוד רשת בתי ספר במזרח אירופה ובארצות ערב, שהתפרסמה ברחבה העולם, תפקידו של המורה ב"אליאנס" היה מעבר לחינוך כללי גרידא, כפי שאנו מכירים אצל המורים כיום. 

 

החינוך לערכים, למודרניזציה, תברואה, בטחון, סיוע סוציאלי ועוד היו חלק מעיסוקיו של המורה, ובנוסף הוא היה מעין "משקיף' שדיווח למרכז בפריס על המצב בקהילה, על הקורה בקהילה בה הוא שרת, כל זאת מעבר לחינוך, להשכלה ולהוראה. המורה בביה"ס באמצעות המנהל של בית הספר, דרך המרכז בפריז, הפעילו לחץ על מנהיגים ושליטים. הם הפעילו לחץ על ממשלות צרפת ובריטניה, והללו על השליטים המקומיים.

 

הקונסול של צרפת ובריטניה, ואחרים באותן ארצות שם סבלו היהודים, התערבו בפני השלטון המקומי, והביאו להסרת האיומים, הגזרות או הפסקת הפוגרומים. הקהילות היהודיות הרגישו יותר ויותר בטוחות, המוראל עלה, וכל זאת כפי שיוצג ויפורט בהרחבה בהמשך, הודות לפעילות "אליאנס" מהדרג המקומי של המורה, המנהל שדיווח למרכז בפריס, ואלה בתוכם הפעילו לחץ על הגורמים בממשלת צרפת סיוע סוציאלי וכלכלי, היווה אף הוא חלק מפעילות "אליאנס".

 

צמיחתן של תנועות לאומיות, חינוך חילוני וחינוך מסורתי, שינוי אורחות חיים, לימוד מקצועות הן לבנים והן לבנות, כל זאת היה התחום פעילותה של אליאנס. כל זאת, על מנת להשיג אמנציפציה אזרחית ופוליטית ליהודים שלא נהנו ממנה. סוגיה נוספת אותה צריך להציג היא שכתוצאה מפעילותה של האליאנס, כפועל יוצא מפעילותה, האליאנס שרתה, מטבע הדברים, את האינטרסים המדיניים של צרפת, הגברת השפעת המערב, החדרת רוח המהפכה הצרפתית. פעילי "אליאנס" כ"מסיונרים"  של צרפת. כרמיה הצהיר בנדון: "...בתי הספר שלנו הם בתי ספר צרפתיים, הם מפיצים את שפתנו, את רוח הערכים הצרפתיים את רעיונותינו ושיטותינו..."

 

צריך להקדים ולקבוע כי מצרים אינה מהווה דוגמה קלאסית לפעילות "אליאנס" בארצות השונות כבמרוקו למשל. בהשוואה למצב הקהילות היהודיות בשאר ארצות ערב, הרי שהקהילה היהודית במצרים, על קהליה השונים, הייתה בעיצומו של תהליך התמערבות שהלך והתעצם, ומצבה במצרים היה טוב באופן כללי. בעדותו, מציין Leven  כי יהודי מצרים תחת הנהגתו של מחמד עלי שושלתו, היה מצוין. הם חיו שנים רבות תחת משטר ליברלי, ובתנאי בטחון מצוינים. השתתפותם הפעילה בכל תחומי החיים במצרים, זיכו אותם ליחס טוב ולהערכה רבה. הם ייסדו מוסדות תעשייה ופיננסים שתרמו רבות למצרים. הקהלים היהודיים במצרים הם מהעשירים ביותר במזרח התיכון. הודות לעושרם הם ייסדו מוסדות חינוך, רווחה ובתי חולים למען עניי הקהילה. הבעיה של יהודי מצרים הייתה ייחודית. בבתי הספר שהקהילה ייסדה, למדו ילדי העניים חינם כאשר ילדי העשירים, כף רגלם לא דרכה בהם. ילדי האינטליגנציה היהודית במצרים, אותם ילדים שבבוא העת, אמורים להנהיג את הקהילה, לא היה זה לכבודם ללמוד העניים. ילדי העשירים למדו בבתי ספר יוקרתיים נוצריים. הם נאלצו ללמוד בשבתות וחגים, לרבות: ראש השנה ויום כיפור. כתוצאה מכך נתהוותה סכנה לעתיד קיומה של הקהילה היהודית במצרים. ילדי העשירים התרחקו מהדת ומהמסורת היהודית, רובים מהם המירו את דתם לנצרות דאגה זו, סכנה זו, שמא עלולה הקהילה היהודית לפנות לאליאנס ולהפעיל עליה לחץ למען פתיחת מוסדות חינוך לילדי היהודים במצרים. הלחץ של גורמים בקהילה היהודית במצרים, הוא שהביא לפתיחת מוסדות חינוך של "אליאנס" בקהיר, אלכסנדריה וטנטה. בשנת 1896, 34 שנים אחרי פתיחת בית הספר הראשון "אליאנס" במרוקו, בעיר טימואן, נפתחו בתי ספר לבנים בקהיר ואחד נוסף לבנות. בשנת 1897 נפתחו 2 בתי ספר באלכסנדריה, בשנת 1902 – שני בתי ספר נוספים בקהיר בעבסיה, ובשנת 1905 שני בתי ספר האחרונים בטנטה. מכאן, אנו מקישים כי פעילותה של "אליאנס" במצרים באה למנוע תהליך התנצרותם של ילדי העשירים במצרים, להאט תהליך החילון בקרב הקהילה ולמנוע את התפוררותה של הקהילה היהודית במצרים. "אליאנס" לא נזקק להתערב למען האמנציפציה ליהודי מצרים, או ליזום תהליך של התמערבות. יהודי מצרים ככלל, לא סבלו מרדיפות ופוגרומים, למעט אי אלו תקריות. "אליאנס" בא להציל את היהדות במצרים מהמרת הדת. כך קובע Leven  . בנוסף ממסמכים שהגיעו לרשותנו, אנו למדים כי "אליאנס" פעל במצרים בתחומים נוספים פרט לתחום החינוך. "אליאנס" במצרים נאלץ להתמודד עם המתחים השונים בקרב הקהילה היהודית, בבואו לשרת אותה. "אליאנס" נקט בפעילות דיפלומטית הומניטארית. לכשנתעורר בצורך לכך, בעקבות תקריות שונות על רקע עלילות דם, היא פעלה בתחום הביטחוני, וכן הבריאותי והסעד. "אליאנס" פיל העל תחומי החיים של הקהילה היהודית במצרים. "אליאנס" פתח את סניפו הראשון בשנת 1868 באלכסנדריה, וסומך הוא האיש שפעל מטעמה וריכז את פעילותה במצרים.